מיקי מאיר השקעות ומסחר נדל"ן בע"מ ואח' נ' בבייב

פסק דין

לפני תובענה אשר ראשיתה בבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בהתאם להוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, על הסך של 12,715 ₪, אשר עניינה דמי תיווך המגיעים לתובעים, לטענתם, בגין עסקת מכירת דירתו של הנתבע.

הרקע העובדתי

1.התובעת 1 (להלן: "התובעת") הינה חברה העוסקת בין היתר במתן שירותי נדל"ן. התובע 2 (להלן: "התובע") הינו בעליה ומנהליה של התובעת, והינו, כך על פי הנטען בכתב התביעה, מתווך נדל"ן בעיסוקו.

2.לטענת התובעים, הנתבע ביקש כי יתווכו עבורו במכירת דירתו ברחוב שמאי 11/11 רמת גן (להלן: "הדירה"). עוד טוענים התובעים, כי ביום 19.2.09 חתם הנתבע על הזמנה לקבלת שירותי תיווך – התחייבות לקוח (להלן: "הזמנת התיווך"), לפיה התחייב לשלם לתובעים דמי תיווך בשיעור 1% בצירוף מע"מ כדין ממחיר רכישת הדירה (להלן: "דמי התיווך").

3.עוד נטען בכתב התביעה, כי הנתבע מכר את הדירה תמורת סכום של 1,100,000 ₪, שעה שהתובעים היו הגורם היעיל שהביא את הצדדים לחתום על הסכם המכר. משכך, עותרים התובעים לחייב את הנתבע בתשלום דמי התיווך, כאמור בהזמנת התיווך.

4.מנגד, טוען הנתבע, כי נאלץ למכור את הדירה עקב הליך גירושין בינו לבין גרושתו שהתנהל בתקופה הרלוונטית בבית המשפט ולפיכך, פנה למספר מתווכים, וביניהם התובעים, שעה שאף אחד מהם לא קיבל בלעדיות.

5.הנתבע טוען כי ביום 3.2.09 הודיע לו התובע כי יש מצא קונים לדירה. במפגש שנערך בין הצדדים ביחד עם הקונים הפוטנציאלים (להלן: "הקונים"), חתם הנתבע על התחייבות שלא למכור את הדירה עד ליום 8.2.09 (ההתחייבות צורפה כנספח ב' לתצהיר הנתבע). לטענתו של הנתבע, באותה העת, התגבשה העסקה למכירת הדירה בסכום של 1,250,000 ₪, שעה שסוכם כי הקונים משלמים לתובעים דמי התיווך בסך של 1.5% מסכום העסקה, והנתבע פטור מתשלום דמי התיווך.

6.הנתבע מוסיף וטוען כי ביום 13.2.09 הזמין התובע את הקונים, אשתו בנפרד ואותו לחתימה על זיכרון דברים שנערך על ידו. לטענתו, סרב לחתום על מסמך זה (זכרון הדברים צורף כנספח ג' לתצהירו).

7.עוד מוסיף הנתבע וטוען כי, ביום 27.2.09 נחתם הסכם המכר בינו ובין אשתו בנפרד, מצד אחד, לבין הקונים מצד שני, למכירת הדירה תמורת הסכום של 1,242,000 ₪. לטענתו, לאחר מועד החתימה, ניגש אליו התובע ובקש כי ישלם לו דמי תיווך בסך של 1% מסכום העסקה. הנתבע טוען כי נדהם מן הבקשה, ומסר לתובע כי הסיכום בניהם היה כי הקונים משלמים דמי תיווך.

8.עוד מוסיף וטוען הנתבע כי התובע שלף את הזמנת התיווך מיום 19.2.09, עליו כביכול מתנוססת חתימתו, ובו הוא מתחייב לשלם דמי תיווך בסך 1% מסכום העסקה (נספח ד לתצהיר הנתבע).

9.הנתבע טוען כי מעולם לא חתם על הזמנת התיווך, אלא כי חתימתו זויפה. עוד מוסיף הנתבע וטוען כי ביום 19.2.09 כלל לא נפגש עם התובע, ולכן לא יכול היה לחתום על מסמך זה.

10.נוכח טענת הנתבע בדבר זיוף חתימתו על גבי הזמנת התיווך, מונה מר אמנון בצלאלי (להלן: "המומחה") כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקת החתימה במסמך הזמנת התיווך מיום 19.2.09. המומחה קבע כי מצא התאמה בתכונות הכתיבה בין חתימת הנתבע, כפי שהיא מופיעה על גבי הזמנת התיווך לבין דוגמאות חתימה של הנתבע "במידה שאינה מותירה בי ספק של ממש שהמסמך נחתם על ידו".

דיון

11.לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי כי במאזן ההסתברויות, התובעים הרימו את הנטל המוטל על כתפיהם להוכחת תביעתם.

12.טענתו העיקרית של הנתבע הינה כי לא חתם על הזמנת התיווך מיום 19.2.2009, וכי כלל לא היה במשרדו של התובע במועד זה (סעיפים 28 ו - 29 לסיכומי הנתבע).

13.הכלל הוא שכאשר מועלית טענת זיוף על ידי הנתבע, נטל הראיה להוכחת האותנטיות של החתימה מוטל על התובע. ראה למשל ע"א 316/79 נזיה חמדאן נ' מאיר ליאני ואח', פ"ד לד(2) 309, בעמ' 314-315:

"יתירה מזו, דווקא לענין חתימה על מסמך, לרבות שטר, אין לנהוג בחומרה יתירה, שכן די אם הנתבע כופר בחתימה כדי שעול ההוכחה שזו חתימתו, כחלק מרכיבי התביעה, יהא מוטל על התובע ... עמוד התווך של התובענה, לפני כל שאלה של סדר דין זה או אחר, הוא המסמך החתום בידי הנתבע, ואם אין הנתבע מודה בחתימה, ענין הוא לתובע להוכיח את קיומה ואמיתותה."

וכן, ראה גם ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240:

"הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אומנם חתימתו ... כלל זה נובע מכך, שנטל השיכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת הנתבע על המסמך הרלוונטי - כמו כתב הערבות בענייננו - חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על פי המסמך, והיא בגדר "עמוד התווך של התובענה" (ע"א 316/79 הנ"ל, בעמ' 315). לאור כלל זה היה על הבנק לשכנע, כי החתימה על כתב הערבות ת/4 היא אמנם חתימתה של המשיבה השלישית."